אז מה בעצם הסיפור של הזנים ההיברידיים?
זה לא סוד גדול שנוח למגדלי קנאביס לסווג מוצרים לפי ההגדרות של סאטיבה ואינדיקה. סוג אחד ליום וסוג אחד ללילה. נוח. האמת? זה כנראה נוח גם לרוב הצרכנים ומטופלי הקנאביס בכל העולם. אבל מה לגבי זני היבריד? הם ליום? הם ללילה? אולי לשניהם?
כדי להבין מה מקומם של הזנים ההיברידיים בארסנל הזנים שלכם, קודם שיעור קטן בהיסטוריה.
החל משנות השמונים, מגדלים ומפתחי זנים מסביב לעולם עסקו במלאכה חשובה: הכלאה של זני קנאביס מכל העולם. לרשותם עמדו שני סוגי זנים. מצד אחד, זני סאטיבה בעלי מראה אוורירי ודליל שהגיעו מדרום אמריקה. ומצד שני, קנאביס אינדיקה האפגני העוצמתי והצפוף.
ההכלאה בין זני סאטיבה וזני אינדיקה יצר עשרות זנים חדשים שלא נראו לפני כן. עוצמתיים יותר, עם טעמים חדשים ועם פרחים דחוסים ועשירים. הכל בעת ובעונה אחת. אלו היו למעשה הזנים ההיברידיים הראשונים. זנים שחלקם סאטיבה וחלקם אינדיקה.
אט אט ההיברידיים השתלטו על עולם הקנאביס כולו. תוצאות ההכלאה היו כל כך טובות שהיום אין כמעט זני סאטיבה או אינדיקה טהורים.
אז זה נכון שזן ייחשב סאטיבה אם ההשפעה שלו יותר מרוממת וזן אחר ייחשב אינדיקה אם ההשפעה שלו קצת יותר מרדימה. אבל לפעמים לזן קנאביס אין נטייה אחת וברורה רק ליום או רק ללילה. מה עושים אז?
כדי לענות על השאלה הזאת ניקח לדוגמא את המקרה של וייז דלאי שלנו.
המקור הגנטי של וייז דלאי הוא גירל סקאוט קוקיז, אחד הזנים המפורסמים בעשור האחרון. מצד אחד, בצריכה מתונה לאורך היום הוא יכול לעזור עם כאב, לשפר את מצב הרוח ולשמור על רמה עקבית של אנרגיה. מצד שני, בשימוש נרחב יותר בשעות הערב והלילה הוא יכול להוביל למצב של הרפייה ושינה. השילוב הזה נוח ומתאים לשיגרה של מטופלי קנאביס רבים.
ראיתם זן היברידי בתפריט? תבדקו אותו קצת יותר טוב. את הסיפור מאחוריו. אולי זה יהיה המועדף הבא שלכם.
